“Why We Build The Wall” | Anaïs Mitchell – HadesTown (2010)
Why do we build the wall?
My children, My children
Why do we build the wall?
We build the wall to keep us free
That’s why we build the wall
We build the wall to keep us free
How does the wall keep us free?
My children, My children
How does the wall keep us free?
The wall keeps out the enemy
And we build the wall to keep us free
That’s why we build the wall
Who do we call the enemy?
My children, My children
Who do we call the enemy?
The enemy is poverty
And the wall keeps out the enemy
And we build the wall to keep us free
That’s why we build the wall
Because we have and they have not
My children, My children
Because they want what we have got
Because we have and they have not
Because they want what we have got
The enemy is poverty
And the wall keeps out the enemy
And we build the wall to keep us free
That’s why we build the wall
We build the wall to keep us free
What do we have that they should want?
My children, My children
What do we have that they should want?
We have a wall to work upon
We have work and they have none
And our work is never done
And the war is never won
The enemy is poverty
The wall keeps out the enemy
And we build the wall to keep us free
That’s why we build the wall
We build the wall to keep us free
אורי משגב כתב, מדוייק כל כך:
“בימים אלו סיימתי לקרוא ברצף את שני כתביו האחרונים והמאלפים של ההיסטוריון הבריטי הדגול איאן קרשו: “גרמניה 1945 – הסוף”, ו”היטלר, הגרמנים ו’הפיתרון הסופי” (הוצאת עם עובד). הסאגה שמגולל קרשו ביחס לגרמניה הנאצית ושאלת היהודים מקפיאת דם בקווי הדמיון העקרוניים שלה למחוזות אחרים, כולל ההתרחשויות בישראל אל מול הפליטים והמהגרים האפריקאים. האלמנט המפחיד והמייאש ביותר הוא הסטת המבט ומשיכת הכתף הקולקטיבית של הציבור הרחב – זה השקוע בטרדות הקיום היומיומיות שלו ומוזן בלי הרף בידי הנהגה מופקרת ודעת קהל פופוליסטית. הקביעה המפורסמת ביותר של קרשו גורסת, כי “הדרך לאושוויץ נסללה בשנאה אבל רוצפה באדישות”. ניתן לזהות ריצוף דומה גם בדרך למבצעי הרדיפה והגירוש של יחידת “עוז” (אומץ!), למחנות הריכוז שמקימה המדינה בנגב, ולמובלעת הייבוש וההרעבה של האריתריאים על גדר הגבול ושביתת ההורים באילת.”
יאיר
לא יודע איך להמשיך אחרי גזיר העיתונות הזה, ולא אחרי מה שכתבת.
מה נשאר לנו בעצם מכל היהדות הזו מה.
shooshka
היהדות הזו מעולם לא היתה ערך עבורי, או אולי יותר נכון -לומר שמעולם לא ראיתי בה משהו יוצא דופן. כל דת חושבת שהיא מי-יודע-מה משהו מיוחד. אני לא חושבת את זה על אף דת, מה גם שהדתיים שאכן מקיימים את המצוות הבסיסיות, ההומניות והיפות (של כל דת) – הם מתי מעט.
ובני אדם הם לא משהו. המין האנושי הזה זה לא נשגב כמו שהוא אוהב להאמין, אלא חלש ופחדן, ומשם התנהלותו – מלבד האחוז האחד, השונה, שלא מתנהל מפחד. והוא זה שגם יכול להחזיק את התקווה, כי הוא זה שבסופו של דבר מניע שינויים – כמו שמישהי אמרה לי ברגע של ייאוש: “פעם גם היו עבדים, ולנשים לא היו זכויות הצבעה. דברים משתנים.”. ובזה אני מחזיקה.