צילום

שינוי מהותי כלכך במוזיקה שאני מאזינה לה בקיץ הזה, של המלחמה, של השנאה, של האימה. שינוי גדול בתוכנית.
הטמפו ירד, התרחקתי מהמוזיקה השמחה והקצבית יותר, מהביטים והפ’אנק, ויחד איתם ננטשו רוב כלי הנשיפה (שחוזרים לאט, בעיקר בג’אז, שמרגיע אותי בימים אלה). בימים הכי קשים שלי חזרתי לבסיס – גיטרות ושירה. הכל פשוט יותר, כמו לחם – פשוט ומנחם. ובתוכנית השמעתי יותר מוזיקה שהשמעתי בעבר – למרות שאני מנסה לחדש בתוכנית כמה שיותר – הייתי צריכה את החזרה למקומות המוכרים, האהובים, המוגנים והמגנים, חזרה לבית.
כשהכל סביבי הסתחרר, המוזיקה שימשה לי עוגן. כשהכל סביבי יציב, אני יכולה לעוף עם המוזיקה לעולמות רחוקים.
מבינה דרך המוזיקה שלי איפה אני, איך אני מרגישה, המוזיקה כמצפן האישי שלי.