הפוסט החדש של פרוייקט הילדות שלי הוא בפורמט שונה מעט – יוסי בבליקי אירח אותי במחסן שלו, ונתן לי לתפוס את מקום המראיינת למשך השעה הראשונה, בה דיברנו על זכרונות הילדות שלו והמוזיקה שליוותה אותם. מיותר לציין ששעה לא הספיקה לדגדג ולו את הקצה של השפע והעושר הנפלאים שיוסי מביא איתו, וכולי תקווה שנמצא דרך להמשיך את מסע הזכרונות הזה יחד.
בשעה השנייה החלפנו מקומות, ויוסי חזר למושב הנהג, ואני לכסא האורחת, והשאלות הופנו אלי.
היו לי שעתיים זורמות, מעניינות, מצחיקות ומרגשות, שחלפו ביעף. אני חייבת לומר תודה גדולה ומיוחדת ליוסי על השעה השנייה, בה הוא אירח אותי באולפן, שאל אותי שאלות ואתגר אותי במחשבות ותובנות לגבי עצמי, שעשו לי חשק לעוד. לשבת עם מישהו באולפן ולנהל שיחה טובה ומעניינת – זה אדיר כל כך ולא מובן מאליו בכלל. תודה!
Standard