תוכנית שבחרה את עצמה.
יש את אלו שנשארות זהות לרשימת השידור שהכנתי בבית, ויש כאלו שמשתנות תוך כדי שידור. כמו זאת. זה מענג וזה מענג. עונג שונה, אבל המשותף לשניהם זה הדיוק שאני מרגישה תוך כדי שידור.
ימים ספורים לפני הבחירות לראשות הממשלה. לא מצפה שהעולם יתהפך, ולא רוצה לדבר יותר מדי. רק לומר שאלו החיים שלכם, במדינה שלכם. אני מאמינה ומקווה שתצביעו. ובהנחה שכן – כמו שמישהי חכמה כתבה: תצביעו לפי הלב, לא לפי התחמונים הפוליטיים שהראש שלכם עושה. השינוי לא יבוא מיד, אבל אם תצביעו לפי מה שאתם מאמינים בו באמת – הוא עוד יגיע.
מרגיש לי נכון לסיים במשפט שהאיש שפגשנו פעם באנדורה הרחוקה והמושלגת אמר לנו, ושמלווה אותי מאז: כבד את עצמך, כבד את הזולת, וקח אחריות.
קר לי.
אני אמנם מחכה לחורף האמיתי, לקור ולגשם כבר מנובמבר, אבל לא באמת האמנתי שהם יגיעו. וכשהגיעו, או אז גיליתי שאין לי לבוש מתאים למזג האויר. אין לי מגפיים שאפשר ללכת איתם בגשם, וכל ערב אני מייבשת את הנעליים מול התנור. אין לי סוודר ראוי. ואין לי גם מזגן פועל.