בהתחלה היה שקט.
ואז, נדלק לו כפתור. רדיו. מוסיקה. רק מוסיקה.
מצעד הפזמונים העברי של קול ישראל.
“עוד יש מפרש לבן באופק,
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי”
נעמי שמר על הפסנתר, שרה בחרישיות
את תפילותיה. את כאב המלחמה והתקווה שבאופק.
Let it be.
מקום שני, מקום ראשון, הפינה לשיפוטכם
גן חובה עם הגננת תמר, מסיבת סיום – הזיכרון המוזיקלי הראשון שאני משייכת אלי, ילדה קטנה בת 5 וחצי. כנראה שהיה לנו איזה קטע ריקוד, אבל אני כבר הפלגתי בדמיוני עם השיר ונשאתי תפילות והזלתי דמעות. אין לי צל של ספק שהשיר, עם המוזיקה המתרוננת דווקא, סלל את המשך הדרך לאהובי נפשי – שירים מלנכוליים…