התקנתי שומר מסך שמקרין באקראי את כל התמונות שיש לי על המחשב. ומאז, בכל פעם שאני ניגשת למחשב, אני עוצרת נדהמת לכמה דקות, רק כדי לראות את חיי חולפים לנגד עיני. זיכרונות שעולים, אנשים שחשבתי ששכחתי, מקומות, נופים, אהבות, עצב ושמחות. נותנת מקום לעבר ולנוסטלגיה. סוגרת חלונות פתוחים בלב, מטאטאת בחדרים, ועושה מקום ליצירת זיכרונות חדשים.
שומעת מוזיקה כל השבוע. מוזיקה שחברים חולקים על קירות הפייסבוק, מוזיקה שאני מגלה בבלוגים כאלו ואחרים, מוזיקה חדשה ששולחים לי; ואני מלקטת – מוזיקה חדשה, מוזיקה ישנה. שיר מסוים שחבר מסוים פרסם ברגע מסוים, וכשאני מאזינה לו משהו בתוכי מתרונן – והופ, נוסף שיר לתוכנית השבועית שלי.
מלקטת מוזיקה, כמו פרחים בשדה ירוק ועצום מימדים (כותבת ומדמיינת את “בית קטן בערבה” ומרחבי הירוק האינסופיים). השדה המוזיקלי הבלתי נדלה של העולם, כמה שפע.