♫♫
מישהי, שהאזינה לתוכנית שלי לראשונה, אמרה לי שהמוזיקה היתה יפה ועצובה.
עצובה? הופתעתי, כי נהניתי כל כך להקליט את התוכנית, וסיימתי אותה בתחושבת התרוממות רוח.
אבל כן, הבנתי. כמעט תמיד התוכניות שלי מתחילות בשקט, עם שירים שיכולים בקלות לפרוט על מיתרי העצב (תלוי במקצב הפנימי של המאזינים, אולי). ואז, תוך כדי תנועה וצלילים, המוזיקה בתוכנית משתנה, מטפסת, זורמת. וכך כל תוכנית היא סיפור קטן. בדרך כלל של השבוע שעבר עלי, אבל הרבה פעמים של החיים באופן כללי, אני חושבת. הגלים התמידיים של התנועה הבסיסית, עליות וירידות. חיים.
