לפעמים נקרה בדרך שיר, שמטריף אותי. שלצליליו אני יכולה לדמיין את עצמי בת העשרים רוקדת בטירוף. שומעת אותו שוב ושוב ושוב, ולא מסופקת, למרות שהוא זר כל כך לסגנון המוזיקלי שלי כיום. ובעצם, השיר הזה מדוייק גם למי שאני היום, כי אני חושבת שזה שיר הרוק המושלם – חכם, חד ומדוייק, שנון ומלא הומור, וכמובן: אוטוביוגרפי. והמוזיקה, והשילוב של קולות הרקע – הכל בו פשוט מושלם. גם הקליפ האלים עם הזומבים משלים את התמונה שכל כך הרבה מאיתנו מכירים טוב כל כך מגיל מסוים.
ללהקה קוראים “הרופאים” (Die Ärzte) – שם גאוני בפני עצמו, שיחד עם השיר משלים את התמונה של איך הכל קרה, ואיך הם הפכו להרכב רוק מצליח למרות שההורים קיוו כל כך שילמדו מקצוע מכובד.
חבל רק שלא כולם מבינים גרמנית.
לכן החלטתי לתרגם אותו, כדי שתוכלו להעריך גם, אפילו אם רק באופן חלקי. קולות הרקע מופיעים בסוגריים, להנאה מקסימלית.