♫ ♫
שנת 2018 הסתיימה, ושנת 2019 התחילה בקול תרועה גדולה.
ואני מתבוננת על כל זה מהצד, ולא מבינה. את החגיגות, את הזיקוקים (דבר נורא ואיום בעיני. רק על בעלי החיים אני מצליחה לחשוב כשקולות המלחמה בחוץ רועשים), את המשמעות שכולם מחפשים במספר הזה, שמתחלף.
מרגישה מנותקת מכל זה, ולעיתים תוהה אם זו אני, או שמא העולם. ומה זה בכלל משנה, בעצם.
הדבר היחיד שחשוב זה לזכור שהכל זמני, הכל חולף, הכל משתנה. גם המקומות הכי קשים שלנו, וגם אלו הכי טובים ומאושרים שלנו. הכל זורם כל הזמן, ואין דבר שנשאר על כנו, ככל שהיינו לעיתים רוצים להחיזק בתקופות של הטוב, ולהשאר בהן. למה אי אפשר להשאר פשוט בטוב? קטונתי, כמובן. רק מזכירה א זה לעצמי עכשיו, כדי לא לשכוח, ולא להאחז ברגע, וכדי לא להבהל.
שנה טובה שתהיה לנו.
שנהיה טובים לעצמנו,
שנכבד את עצמנו,
שנכבד אחרים,
ושניקח אחריות.
(למען השם, שניקח אחריות!)
והמוזיקה. תודה.