לקחתי את הזמן בתוכנית הפעם. או אולי זו בעצם המוזיקה שלקחה את הזמן שלה? כי רק באמצע השעה השנייה המקצב עולה ממש, מה שבדרך כלל קורה קודם לכן.
אולי זה החורף, שמנסה אבל לא מצליח ממש, ולא באמת קר, והשלג שכן הצליח לרגע לרדת, נמס מיד כשהגיע לקרקע. ובישראל, כך אמרו לי, חורף של עשרים מעלות… אולי זה סתם מצב הרוח השבועי שלי (או שלה, של המוזיקה).
אֹז איך אומרים? אלפיים ושְמוֹנָה-עָשָֹר או אלפיים ושְמוֹנֶה-עֶשְֹרֵה? שתי תוכניות לתוך השנה החדשה, הבאה עלינו לטובה (אמן, הלוואי, טפו טפו טפו), ואני לא מצליחה להחליט מה הדרך הנכונה, עברית שפה יפה.
בקיצור – בהבטחתי בשידור ולכן גם קיימתי: שאלתי את איילת, מלכת השפה העברית, שאמרה שְמוֹנֶה-עֶשְֹרֵה. “תמיד בנקבה” היא הוסיפה.
אז נו, יש לי שנה שלמה להתאמן ולנסות שלא לטעות, ואולי אף להפנים.
את זה, ועוד כמה דברים…