לא הייתי מצפה מהכניסה הרשמית של החורף להיות תקופה של שינויים או של החלטות. או של החלטות ושל שינויים. זה זמן של התכנסות, לא? חשבתי שבאביב מתחילים להניע דברים. אבל הי, כנראה שמכיון שהכל משתנה כל הזמן בכל מקרה, מדי פעם השינויים האלה צריכים גם לנבוע מאיתנו. בקיצור, תקופה של שינויים. והחלטות. התבחבשתי עם עצמי רבות בחודשיים האחרונים, בניסיון לגשר בין הפנטזיות לבין המציאות, ובעיקר כדי להבין בסופו של דבר שההחלטות שאני מקבלת צריכות להיות של הכאן והעכשיו, ולא של עתיד שאינו נודע.
בשבוע שעבר עברתי קצת על הבלוג שלי, וראיתי שפעם הייתי כותבת טקסט עם כל תוכנית שהעליתי און-ליין. לעיתים קצר, לעיתים ארוך, אבל טקסטים אמיתיים, על דברים שחשבתי או שהרגשתי. ואני יודעת שמאז שאני פה בברלין, הטקסט שלי התמעט והלך, ובעצם רוב הזמן הוא איננו כלל, רק המוזיקה והתמונה השבועית.
פעם, כשהייתי בתיכון, בערך באמצע נובמבר, החלטנו שדי. חייבים להביא את החורף, זה לא ייתכן.
לבשנו – כרמית, אסנת ואני – את הסוודרים הכי גדולים וחמים שלנו, ויצאנו לרחוב, לטיול ארוך בכל השכונה – להביא את החורף.
השבוע דיברתי עם חברה בארץ, שאמרה לי שכן, סתיו בארץ, ו-27 מעלות…