בזמן האחרון אני טובעת מתחת לכמויות מוזיקה שאני לא מספיקה כמעט לקלוט. מרגישה כמו הדמויות המצויירות שמעוכות מתחת לפסנתר, מכירים?
חלק מהדברים המופלאים שאני שומעת השמעתי בשעתיים שלי השבוע, וכמו ששמתי לב שקורה לי בתקופות של עומס יתר – אני מוצאת את עצמי חוזרת אחורה, לקטעים אהובים במיוחד, במקום לנסות ולהשמיע את כל מה שהתחדש אצלי השבוע, וגם אלתור חופשי וטוב תוך כדי שידור, בלי מחוייבות לפלייליסט שהכנתי.