דווקא האקראיות של הדברים, לעיתים, יכולה להיות מאד מדוייקת.
הוספתי מספר אלבומים חדשים ל-2800 השירים שכבר המתינו בנגן המוזיקה שלי, וכשלחצתי play גיליתי שהוא הוגדר ל-shuffle, והוא בחר בכל פעם שיר באופן רנדומלי.
אז זרמתי איתו. וזה היה תענוג.
וכך נוצרה תוכנית שכל כולה אימון אישי בלזרום עם מה שיש, להיות עם האקראיות של הדברים.
וכמו שהבטחתי לעצמי:” זורמת עם הכּן, לא נלחמת באין”.
אמן.
קוראת לכל המלאכים, כי קרב יום. אומרת תודה על הכל, כשאני יושבת על גג העולם, בבית של דודה פנינה – עד שאני מתאהבת בחמש בובות, וקוראת להרקולס, כי הבית נמצא במקום בו יש שנאה… שרה בוגלו עם סוני ועם רוכב החצות, “צא מחיי!” (עושה קולות של לוחמת), ושוב לבד או שאולי פשוט סתיו?
צריכה אוכל לנשמתי. מחפשת אצל זרים ברכבת, בדרך לעמקים, בנסיעה מקינשאסה לירח, כשאני שותה מיץ חיפושיות ומפנטזת מתוך ביבר הזכוכית שלי על מי שייקח אותי למקום אחר..
לעוף! בלי החולמים על צבא, בלי מפסידנים. כי מה שאמור להיות זה אתה, אני, בנהר.
מפתיע איזו תוכנית עליזה יצאה לי, בהתחשב בעובדה שאת רוב הזמן מהתוכנית של השבוע הקודמת ביליתי עם דמעות בעיניים. כמה שנאה, כמה אלימות, ועוד שנאה. אני מתייאשת והולכת. רואה את הקיצוניות האלימה ופורעת החוק מתחזקת והולכת, רואה את ההמון הדומם ממשיך לשתוק.
אז איך יצאה לי תוכנית עליזה כזאת? יצאה ישר מהלב, כנראה.
רשימת השידור:
בתמונה: רגע של חסד.
צילום: בועז עובד שלום
שעה ראשונה ארוכה ושקטה יותר מהרגיל. אולי בגלל החום והלחות הכבדים, שדורשים התנהלות איטית יותר של תנועה, של מחשבה, של רגש. אולי הלב והנפש זקוקים לקצת יותר עדינות עם כל מה שקורה מסביב, ועוד בתוך החום הגדול הזה. קצת רכות, ועדינות. הקצב יגיע, אבל בזמנו הטוב.
רשימת השידור: