חזרתי מפסטיבל Primavera שבברצלונה יום לפני השרב הנוראי, וטוב שכך, כי שמחתי לחזור (שזה תמיד החלק הכי טוב בנסיעות, בעצם). אז חזרתי משבוע של כייף טהור, בעיר אהובה ובשפה שלא הפסקתי לקשקש בה ולהתענג עליה, עם חברים ותיקים ואהובים, ועם הרבה מוזיקה והופעות שהשאירו לי חיוך גדול מרוח על הפנים.
וגם עם אי אלו תובנות: הראשונה – שאני צריכה ללכת ליותר הופעות של מוזיקאים מקומיים, והשנייה – שאני פשוט ילדת גרוּב. תנו לי ג’אז, פ’אנק, מקצבים אפריקאיים וברזילאיים, כלי נשיפה, טקסטים פוליטיים, ריקודים וזיעה – ואני המאושרת באדם. אוהבת גרוּב ואוהבת פסיכדליה – כמו שתמיד חשדתי – עמוק בנפשי פועמת ילדת פרחים משנות השישים.
* יש גם תמונות, אם בא לכם לראות
Standard