בדרך כלל התוכנית משקפת נאמנה את המוזיקה שמלווה אותי במשך השבוע. הפעם – פחות.
אני חושבת שכשהדברים יציבים ורגועים, יש בי הרבה מקום למוזיקה חדשה, יש בי הרבה סקרנות ותאווה; אבל בתקופות של עומס רגשי אני מוצאת שאני חוזרת לדברים מוכרים, אהובים ומנחמים.
אז מוכרים יותר או פחות, מושמעים יותר או פחות (אצלי ובכלל), תוכנית אישית יותר מהרגיל (בעיקר ההתחלה, ובעיקר הסוף).
