♫♫
כמעט שנתיים שלא ראיתי את הים.
טיילתי הרבה בטבע, ראיתי שפע של ירוק, ואגמים, ויערות, אבל התגעגעתי לים. נזקקתי לראות את הכחול האינסופי, את האופק. להרגיש כמה אני קטנה בעולם הגדול, להרגיש את המרחב, את המרחק, את הקרוב.
וכך הגעתי לסיציליה לשבוע. ושבוע שלם הייתי בין הרים לים, והלב שלי התמלא. גם בגעגוע, גם בזכרונות, שהם של הגוף, במקום הכי עמוק, כי סיציליה הזכירה לי את ישראל מהרבה בחינות.
ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע. ומותר לאהוב.