שבועיים בלי תוכנית זה הרבה מאד זמן.
שבועיים בלי תוכנית, כשבאחד מהם אני חולה ממש, ובשני אני במתח לקראת בחירות – זה הרבה מאד זמן.
הרבה ימים של שקט היו לי בשבוע המחלה, וידעתי שאני שוב בריאה כשחזרתי לשמוע מוזיקה, כשחזרתי לנבור בערימת המוזיקה שהצטברה ונערמה, וכשהרגשתי שהיא מבריאה אותי עוד.
שמעתי הרבה Otis Taylor, התעלפתי מהאלבום של Magic Malik ששלחו לי מצרפת, התאהבתי בסינגל החדש/ישן של אורסולה שוורץ אהובי, בכיתי מהמוזיקה המופלאה של Sinikka Langeland, ושמעתי שוב ושוב את האלבום הסיפורי של Paul Smith & Peter Brewis.
Standard
