“Wave after wave, each mightier than the last, Till last, a ninth one, gathering half the deep And full of voices, slowly rose and plunged Roaring, and all the wave was in a flame.”
(Piece from “The Coming of Arthur”, from “Idylls of the King” by Lord Alfred Tennyson, 1859-1885)
מְבֻקָש מָקוֹם שָקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶפֶש.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש מָקוֹם שֶיְשַמֵש מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִיחַ, שֶלֹּא יָקוּם
וְיִתְקַפֵל כּשֶהִיא תָבוֹא. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש דִבּור אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶיְשַמֵש סַפְסָל
מִקְלָט, לְמִישֶהִי, קְרוֹבָה שֶלִי, יַלְדָה-יוֹנָה, נַפְשִי שֶלִי
אַשר יָצאָה מִן הַתֵבָה, לכַמָה רְגָעִים, בִּשְעוֹת הַבֹּקֶר,
ולֹא מָצאָה מְאָז מָנוֹח לרַגְלָה.
שינוי מהותי כלכך במוזיקה שאני מאזינה לה בקיץ הזה, של המלחמה, של השנאה, של האימה. שינוי גדול בתוכנית.
הטמפו ירד, התרחקתי מהמוזיקה השמחה והקצבית יותר, מהביטים והפ’אנק, ויחד איתם ננטשו רוב כלי הנשיפה (שחוזרים לאט, בעיקר בג’אז, שמרגיע אותי בימים אלה). בימים הכי קשים שלי חזרתי לבסיס – גיטרות ושירה. הכל פשוט יותר, כמו לחם – פשוט ומנחם. ובתוכנית השמעתי יותר מוזיקה שהשמעתי בעבר – למרות שאני מנסה לחדש בתוכנית כמה שיותר – הייתי צריכה את החזרה למקומות המוכרים, האהובים, המוגנים והמגנים, חזרה לבית.
כשהכל סביבי הסתחרר, המוזיקה שימשה לי עוגן. כשהכל סביבי יציב, אני יכולה לעוף עם המוזיקה לעולמות רחוקים.
מבינה דרך המוזיקה שלי איפה אני, איך אני מרגישה, המוזיקה כמצפן האישי שלי.
כל מה שאני מבקשת מאלוהים
הוא שלא אהיה אדישה לכאב,
שלא אוותר אדישה לחוסר-צדק,
שלא אשאר אדישה למלחמה,
שלא אהיה אדישה לעתיד.
(מתוך: “Sólo le pido a Dios”, של León Gieco)
רשימת השידור: