תוכנית שהחלה בתקלה טכנית, שאיתגרה את קור רוחי ויכולת האילתור שלי (בואו נאמר שיש מקום לשיפור).
אז הנה היא כאן, מינוס רבע שעה ראשונה של התקלה הטכנית, תוך כדי פטפטת נואשת שלי, היסטריה מודחקת, ומוזיקה חלופית שנכנסה באיחור והיתה לא קשורה בעליל – זה רק מי שמאזין לי בלייב זכה לשמוע.
רשימת השידור:
שבוע עמוס באירועים, בפוליטיקה. שבוע עמוס בפחד מפני העתיד שמרים שוב את ראשו ומטלטל אותי, בפחד מההווה.
אתן למוזיקה היום לעטוף אותי בשקט, בעוצמה ובניחומים שלה. אתן למוזיקה לטלטל אותי במפנים. בשקט. כן לגברים עם גיטרות, לא לגברים עם רובים.
רשימת השידור:
לפעמים זה נעים לראות איך הדברים חוזרים על עצמם – התנהגויות, תובנות, טעויות. לפעמים זה מתסכל, בעיקר כשמרגישים שלא מצליחים לשנות את הדברים ולהפוך את המרדף אחרי הזנב של עצמי לספירלה שגדלה, ומשתנה ומתפתחת.
ובתוכנית – ממשיכה עם הפסיכדליה המתוקה והגרוב המענג, ומייצרת ספירלות מוזיקליות.
רשימת השידור:
חזרתי מפסטיבל Primavera שבברצלונה יום לפני השרב הנוראי, וטוב שכך, כי שמחתי לחזור (שזה תמיד החלק הכי טוב בנסיעות, בעצם). אז חזרתי משבוע של כייף טהור, בעיר אהובה ובשפה שלא הפסקתי לקשקש בה ולהתענג עליה, עם חברים ותיקים ואהובים, ועם הרבה מוזיקה והופעות שהשאירו לי חיוך גדול מרוח על הפנים.
וגם עם אי אלו תובנות: הראשונה – שאני צריכה ללכת ליותר הופעות של מוזיקאים מקומיים, והשנייה – שאני פשוט ילדת גרוּב. תנו לי ג’אז, פ’אנק, מקצבים אפריקאיים וברזילאיים, כלי נשיפה, טקסטים פוליטיים, ריקודים וזיעה – ואני המאושרת באדם. אוהבת גרוּב ואוהבת פסיכדליה – כמו שתמיד חשדתי – עמוק בנפשי פועמת ילדת פרחים משנות השישים.
* יש גם תמונות, אם בא לכם לראות