הרבה מוזיקה והרבה מחשבות הצטברו לי בחג הזה. על משפחה, חברות ואהבה, על הגשמה אישית, על חופש בחירה, על חירות ועל פשרה ועל הגבול שביניהן, ואיפה מהולים העצב והשמחה בבחירות שלי בחיים, בהתבוננות שלי פנימה והחוצה, באחריות שאני בוחרת לקחת או שלא בעוולות העולם הזה, הרבות מנשוא. והאם אהבה היא באמת התשובה להכל. (כן).
רשימת השידור:
מרתון קייט בוש ב”אחת ששומעת” – בחירות המאזינים
בכל תוכנית שיר שמאזין בחר – מעכשיו ועד ההופעה בראש השנה
קייט בוש, מוזיקאית נדירה, מיוחדת במינה, ומשמעותית כל כך עבור רבים מאיתנו, הכריזה על 22 הופעות באוגוסט וספטמבר השנה, אחרי 35 שנים בהם לא הופיעה (מאז 1979. 1979!)
ואני, ברת המזל, הצלחתי להשיג כרטיס בדרך נס, ואזכה לראות את אחת הנשים ששינו את חיי (ממש כך), בהופעה בערב ראש השנה.
ניסיתי לחשוב על מה זה “חירות” עבורי, מה המשמעות שלה באמת.
חירות זה לבחור, כל יום מחדש, ולא להישאר באותן רוטינות קבועות.
חירות זה לחשוב, ללמוד, לראות, לקרוא, להרחיב דעת ולהבין.
חירות זה לקבל החלטות לא מתוך מקום של מצוקה, אלא של עוצמה. ההחלטות האלה, גם אם הן עולות לנו בנוחות, הרי שהן מזקיפות לנו את הגב, ומחזקות את הלב.
חירות זה לקחת אחריות על החיים שלי.
אז הנה, נראה לי שזו פעם ראשונה שאני מנסחת את זה לעצמי בצורה פשוטה ובהירה כל כך: חירות = אחריות.
נפלא! חג חירות שמח לכולנו!