התקנתי שומר מסך שמקרין באקראי את כל התמונות שיש לי על המחשב. ומאז, בכל פעם שאני ניגשת למחשב, אני עוצרת נדהמת לכמה דקות, רק כדי לראות את חיי חולפים לנגד עיני. זיכרונות שעולים, אנשים שחשבתי ששכחתי, מקומות, נופים, אהבות, עצב ושמחות. נותנת מקום לעבר ולנוסטלגיה. סוגרת חלונות פתוחים בלב, מטאטאת בחדרים, ועושה מקום ליצירת זיכרונות חדשים.
מתחילה את התוכנית עם שני שירים של אמונה. הראשון – שיר שהוקלט בימים לא פשוטים, הפך לשיר שייצג את התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית, וייצר שינוי אמיתי. השני הוא שיר של הרכב נסיוני, מאותן השנים, שחיבר בין מוזיקת רוק ופסיכדליה לסול ולפ’אנק, ויצר משהו חדש ומופלא. בחרתי שיר שמסתכל על העולם בפליאה ובאהבה, כדי לזכור ולא לשכוח, עם כל הקושי וכל המאבקים – איזה עולם נפלא.
(ומה אתם יודעים, זה היום הראשון של האביב! סיבה עוד יותר טובה להתפעמות ולאמונה).
שומעת מוזיקה כל השבוע. מוזיקה שחברים חולקים על קירות הפייסבוק, מוזיקה שאני מגלה בבלוגים כאלו ואחרים, מוזיקה חדשה ששולחים לי; ואני מלקטת – מוזיקה חדשה, מוזיקה ישנה. שיר מסוים שחבר מסוים פרסם ברגע מסוים, וכשאני מאזינה לו משהו בתוכי מתרונן – והופ, נוסף שיר לתוכנית השבועית שלי.
מלקטת מוזיקה, כמו פרחים בשדה ירוק ועצום מימדים (כותבת ומדמיינת את “בית קטן בערבה” ומרחבי הירוק האינסופיים). השדה המוזיקלי הבלתי נדלה של העולם, כמה שפע.