כבר מספר שנים שאני לומדת מחול ואימפרוביזציה. כבר מספר שנים שכל פעם אני חוזרת הביתה בתום השיעור עם הבנות ותובנות חדשות, נפעמת מעד כמה אלתור בסטודיו הוא כמו החיים – הדרך שלי לומר “כן” ולהשתתף במשחק עם אחרים, אבל גם להישאר נאמנה לעצמי. להיות חלק מ- ויחד עם זאת לא לאבד את האני שלי, ובטח שלא לשבת ולצפות מהצד.
ואם רוצים לרקוד את החיים, הרי שמוזיקה טובה חשובה מאד! אז הנה שעתיים שאולי יהיו מאולתרות, ואולי לא, אבל טובות לריקודים, זה בטוח.
אחד המאזינים שלי כתב לי פעם: “מה שאני אוהב בתוכנית שלך זה שרגע אחד אני יושב מתחת לעץ ביער, ורגע אחרי – זומבים רוקדים לי בסלון”.
שעתיים של מוזיקה – מאלקטרוניקה מקומית, דרך פ’אנק חדש וגם ישן, עם נגיעות של ג’אז, תיבול עדין של גרוב ברזילאי ופירורי פופ סודני. כל זאת טבול ברוק עצמאי וכמה גברים (חטובים) עם גיטרות, קמצוץ היפ הופ, ונשיקה של רגאיי לקינוח.
בשבוע של יום האהבה תמלא שנה מאז שנפש רכה ואהובה במיוחד עזבה אותנו.
שנה מורכבת מאד עברה, מלאה עד גדותיה, כואבת, מלמדת, וגם מלאה ברכות ובהתהוות של משהו חדש. משם התוכנית מתחילה, וצומחת הלאה, למקומות אחרים.
(לא יהיה פה עצוב, מבטיחה)
רשימת השידור:
מתחילה בלי מילים, נעה קדימה ואחורה בזמן, עולה בקצב ושוב יורדת, מרוק לג’אז לאלקטרוני, למסורתי, לאקספרימנטלי, לאינסטרומנטלי, ועוד, ושוב, וחזרה, עד אין סוף. מסע פנימה והחוצה. נפגשת עם עצמי ויוצאת לעולם. מוזיקה. (עם קצת LSD באמצע)
רשימת השידור: