מדפדפת בבלוג שלי אחורה בזמן, שולה זכרונות, נזכרת בתחושות, רגשות, רצונות, אנשים, מקומות. מופתעת כמעט ממה שאני מוצאת שם, פוגשת את עצמי מחדש, באיזשהו אופן.
מתי בעצם הפסקתי לכתוב? פעם הטקסט השבועי שלי היה עמוק ואמיתי. פעם הייתי מעלה פוסטים שלא קשורים לתוכנית הרדיו. מרגישה שפעם פשוט הייתי יותר, באיזשהו אופן. מתגעגעת לאני ההיא, שמצאה מילים וידעה לספר סיפורים. מתגעגעת למילים שכתבתי ושניקזו את המחשבות ואת התחושות שלי החוצה, זה מרגיש לי בריא.
מבטיחה לעצמי לנסות ולחזור לזה שוב.
Standard
