כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אור, הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך. הוא לא חשב באותו רגע על השמיים, אבל העצים כבר התחילו מתמלאים מים, וציפרים קיבלו אויר וגוף.
אז נשבה הרוח הראשונה אל עיני אדוננו. והוא ראה אותה במו עיני ענן כבודו, וחשב כי טוב. הוא לא חשב באותו רגע על בני האדם, בני אדם לרוב. אבל הם כבר התחילו לחשוב על עצמם בלי עלים, וכבר החלה מתרקמת בליבם מזימה על מכאוב.
כשאדוננו חשב בתחילה על הלילה, הוא לא חשב על שינה. כך, כך אהיה מאושר, אמר בליבו האלוהים הטוב. אבל הם כבר היו לרוב, אלוהים הטוב.
(נתן זך)