שבעה שבועות בברלין. מרגישה ברת מזל, שלמה ומאושרת מאד בהחלטה שלי לעבור לפה. מרגישה שכל התהליך הזה של ההחלטה לעזוב את הארץ ולעבור לברלין, כל השנה האחרונה, העבירה אותי תהליך נפשי עמוק מאד, של שחרור גדול ונפלא, ואני מרגישה קלה וטובת לב. (ויש גם פוסט שנכתב בחודש האחרון, אם אתם רוצים לקרוא).
מקליטה באולפן של אמיר גולני והחתול פרדי, ונהנית מאד!
שעתיים של מוזיקה שליוותה אותי הרבה בשבועות הראשונים פה בברלין, עם כמה הופעות שראיתי, וכמה שפיספסתי, וקאבר אחד שלא יוצא לי מהראש.
עדיין אין לי פה שגרה, למרות שאני לומדת בכל יום ארבע וחצי שעות. ייקח לי זמן להתרגל לקצב השונה, לגודל השונה של העיר, לזמן הנסיעה, לאור שמתחיל מוקדם ונגמר מאוחר, לתשוקה העזה שלי לצאת ולראות ולהסתובב כל הזמן, כי עוד יש לי כל כך הרבה לראות ולהכיר פה! כך שהמוזיקה גם היא במקום אחר משהיתה בארץ, שם מילאה את היום יום שלי באופן גורף וטבעי. המסע שלי לפה הוא גם מוזיקלי.