כללי הפיסוק – לשימוש הציבור (או: יוחזר ה”כ” ל-“ש” לאלתר)

אנחנו חיים בעולם וירטואלי, ומתבטאים בכתב כל הזמן – פייסבוק, טוויטר, סמסים, מיילים, בלוגים.
אני, שלשון היה המקצוע החביב עלי בתיכון, רגישה מאד לטעויות, ושמה לב שלעיתים הן מפריעות לי להתרכז בתוכן (כן, גם בבלוג שלי). אז חשבתי לעשות מעשה ולפרסם את כללי הפיסוק הבסיסיים, לשימושכם (אתם, העולם!).

החשוב מכולם: ההבדל בין ‘ש’ ל’כש’, או “יוחזר ה’כש ל’ש’ לאלתר!”:
‘ש’ הוא סיבתי (מכיון ש, מפני ש)
‘כש’ הוא קיצור של ‘כאשר’, ומציין זמן (כשהיינו ילדים, כשהלכתי למכולת)
נדמה שכולם שכחו את ה-‘כ’, אבל בבקשה תחזירו אותו, לפני שהעילגות תשתלט עלינו לגמרי.

הנה נקודה בסיסית וחשובה:
למען בהירות הכתיבה, נהוג להצמיד את סימני הפיסוק הבאים למילה שקודמת להם ואחריהם לשים רווח:
– פסיק, נקודה, נקודתיים, נקודה-פסיק, סימן שאלה, סימן קריאה.
– גם אחרי סוגר שמאלי יבוא רווח (או סימן פיסוק ואחריו רווח).
זאת אומרת שיש רווח רק אחרי הפסיק/הנקודה, ולא גם לפניהם.

רוביק רוזנטל כתב טקסט מקסים ופשוט להבנה על מיקום סימני פיסוק במשפט (תודה לרן, ששלח לי אותו בתגובה לפוסט).

ויחצ”נים, בבקשה, תפסיקו למרכז את הטקסטים שלכם!

 ~~~~

* את החוקים העתקתי בשלמותם כמעט מאתר בשם: כתיבת תוכן לאתר, מפוסט של הרצל ובלפור חקק.

כמה מן הכללים העיקריים:

1.      יש לסמן פסיק במקום שבו יש הפסקה בדיבור בתוך המשפט, במקום שיש בו תפנית במשפט.
האקדמיה ממליצה שלא להרבות בסימני פיסוק, במקום שבו הדברים ברורים. זה מבלבל את הקורא. כך יש לשים פסיק בחלקים כוללים במשפט, כשאין מילת איחוי ביניהן:
השירה הארוטית מופיעה בימי המקרא, בימי הביניים, בתרבויות שונות לאורך הדורות וגם בעת החדשה.

2.      אין לסמן פסיק או נקודה אחרי סימן שאלה או סימן קריאה.

3.      יש לסמן פסיק בהסגר או ביטוי מוסגר:
שלומית, למשל, היא רקדנית טובה ומוכשרת.
וכן: הוחלט, על פי המלצת יו”ר הדירקטוריון, שהמנכ”ל לא יישלח לתצוגה ביפן.

4.      סימני פיסוק בדו-שיח:
סימני הפיסוק יבואו לפני המרכאות הסוגרות.
למשל: ברכה: “האם תבואי מחר איתי למוזיאון?” מתילדה: “לא, לא אבוא איתך!”

5.      פסיק יבוא בין שני חלקי משפט מחובר (מאוחה).
החשכה ירדה, והטמפרטורות ירדו בהדרגה.
כשהמלה “אלא” משמשת מילת איחוי, יש לשים פסיק: לא חכמתו גרמה לנו להתחבר עימו, אלא היותו מנהל בכיר בחברה.
במשפט מורכב: כשירדתי מכבֶש המטוס, חיכתה לי באולם האורחים כל משפחתי.

6.      במשפט ייחוד יבוא פסיק או קו מפריד אחרי חלק הייחוד.
ראובן ויהודה, מאבק המנהיגות ביניהם בולט לאורך סיפורי יעקב בתורה.
או:ראובן ויהודה – מאבק המנהיגות ביניהם בולט לאורך סיפורי יעקב בתורה.

7.      קו מפריד.
רבים טועים בהבחנה בין קו מפריד למקף מחבר.
נבהיר זאת: קו מפריד הוא קו, שלפניו ולאחריו יש רווח. כלומר: מדובר בהפרדה ממש בין שני חלקי המשפט.

קו כזה מופיע במשפט ייחוד: ספרי שירה רבים – הנגיעה שלהם בפוליטיקה היא מזערית.
אם יש השמטה במשפט, הקו המפריד משלים בדמיון של הקורא את החסר. כך: הפילוסוף מחפש בחיים משמעות, והבדרן – צחוק.
לפעמים הקו המפריד מבטא פירוט, בדומה לנקודתיים. כך: הנסיעה במסלול המהיר היא חוויה – מאה ועשרים קילומטרים בשעה.
לפעמים בא קו מפריד בין נושא לנשוא במשפט שמני בלא אוגד (זה רווח מאוד בכותרות של עיתונים): אלוף הפיקוד החדש – אלוף ריצת מרתון בפאריס.

8.      מקף מחבר.
המקף המחבר שונה מן הקו המפריד. המקף צמוד למילה שלפניו וגם למילה שלאחריו. 
מקף מחבר בא כאשר שתי מילים או יותר מצטרפות למושג אחד.
כך: עורך-דין, אב-בית, בית-ספר, בעל-בית, אב-בית-דין, ארץ-ישראל, תל-אביב.
יש גם מקף מחבר בהבאת צירוף אותיות לועזיות: סי-אן-אן, סי-איי-איי.

 

מידע מקיף ניתן למצוא באתר השפה העברית, ובאתר של האקדמיה ללשון העברית, שם אפשר למצוא גם פוסט מצויין על הפיסוק.