היא צועקת

היא צועקת.
הם יושבים על הספה האדומה, אצלה בבית
והיא צועקת עליו.
הוא נעלם, לשלושה שבועות.
והיא צועקת עליו כך שכל השכונה שומעת.
אני שומעת.
אני מביטה בהם מחלון המטבח שלי.
על הספה האדומה, הוא מנסה להסביר
בקול שקט, מתרץ ומתרץ
והיא צועקת עליו
ובוכה
ומעשנת
ועוד סיגריה
ושותה.
לבושה בסטרפלס שחור ומאופרת בקפידה
צועקת עליו
ומתה, מתה לסלוח לו.
והוא מתרץ וממשיך, אבל לא מתנצל, לא אומר “סליחה”.
ואני חוזרת לפינה שלי, קוראת ספר,
ופתאום שמה לב ששקט, אין יותר צעקות.
מתבוננת בהם דרך חלון המטבח.
הם מדברים.
היא שוכבת על הספה,
מעשנת
הוא לצידה, לא מעז לגעת בה.
והיא כל כך רוצה.

דביל וטיפשה.
איך אתה לא רואה שהיא רוצה כל כך,
ולמה את בכלל רוצה את הטמבל הזה.