* פוסט שכתבתי לפני שנתיים, כשחזרתי מפסטיבל פרימוורה, ועכשיו מצאתי אותו בטיוטות. לא יודעת מדוע לא פרסמתי אותו. אבל הנה, מתאים ואפילו פואטי לפני המעבר לברלין.
*************
ברצלונה שלי, אהובתי.
שנה של אהבה וצמיחה ומלא דברים טובים העברתי בך. מאז אני מתגעגעת.
ברור שאחת הסיבות להחלטה לנסוע לפסטיבל פרימוורה היתה ברצלונה. שבוע שלם בעיר שהיתה לי לבית שני, בשפה שהיתה לי לבית שני.
לא ידעתי אם הספרדית עדיין בי, אם עדיין אבין, אם אוכל להתבטא. לא הייתי בטוחה אם אזכור את הרחובות, והכיוונים, ולאן הולכים. לא ידעתי אם הזכרונות ייטיבו עימי או יכאיבו לי מרוב געגועים.
אז כן, הרחובות עדיין טמועים בי, כמו השפה, שאני מבינה גם כשמדברים אותה מהר, ושאני יודעת לדבר אותה, ואפילו לדבר טוב כשהשיחה משמעותית ועמוקה.
ואני אוהבת ספרדית. אוהבת לשמוע אותה, אוהבת לדבר אותה, אוהבת לחשוב אותה, אוהבת לשיר איתה. מתענגת על הצלילים שלה, מגלגלת אותה בלשום ובנשמה. וכן, עדיין מרגישה שיכולה לחיות בה. אם לא בעברית, אז בספרדית.
כן, זו עדיין עיר קרובה ואהובה מאד.
וגם:
הימים ארוכים.
לא רק כי אני תיירת שכל היום מתרוצצת ברחובות (ובערב יוצאת להופעות), לא רק כי השמש זורחת ב-6:30 בבוקר ולא לפני חמש, לא רק כי היא שוקעת אחרי 21:00.
אלא כי מזג האויר יכול להשתנות פעמים רבות כל כך במשך היום, שכל יום יכול להרגיש כמו כמה עונות. ממש.
מתחיל מעונן וגשום, מתבהר בצהרים, ענני סערה גדולים מתקרבים אחרי הצהרים, חם בחוץ ויורד גשם עדין, ואז שוב מתבהר וכוכבי הלילה מנצנצים. גשם וגלידה, חולצה קצרה ומעיל גשם.
השמיים של ברצלונה הם עדיין השמיים הכי יפים שאי פעם ראיתי, ותמיד מרגשים אותי עם העננים שבאים והולכים, צומחים ונעלמים.
מרצפות אבן עתיקות ויפות נוטות להיות חלקלקות מאד כשהן רטובות. זהירות!
הדירות הברצלונאיות/אירופאיות, שאני אוהבת כל כך הן בעצם דירות מעוטות חלונות ומעוטות אויר, עם שכנים שנמצאים קרוב כל כך, שאפשר להושיט יד ולגעת בם (לא רוצה!)
הידיות של הדלתות תמיד ממוקדות נמוך מדי או גבוה מדי. כאילו לא הצליחו להחליט על הגובה המדויק.
הרצועות של הכלבים קצרצרות, הם צממודים לרגליים של הבעלים כשהם מטיילים יחד, ואני תמיד קצת מרחמת עליהם.
השירותים הציבוריים נקיים. פשוט כי הנשים בברצלונה לא משתינות באויר מתוך פרנוייאת ה”שלא יגע בי” הישראלית. הן יושבות על האסלה, ומשתינות לתוכה (ולא עליה ולכל עבר), וקסם! השירותים נשארים נקיים כך שלא צריך להשתין באויר.
וגם:
דברים שהשתנו. כמו להרגיש את המצב הכלכלי שהתדרדר רק מתוך הידיעה שגונבים פלאפונים בטירוף, שצריך להזהר. זה לא היה בברצלונה שהכרתי.
או דברים שלא זכרתי (או שהשתנו?) – כמו ריח הביוב שפושה ברחובות רבים במרכז העיר.
