עוד לפני האלפרד שכולם מכירים אותו כאלפרד, היו כמה וכמה מינים של אלפרדים.
לא נחרוג מהסדר הטוב ונתחיל מההתחלה: אלפרד הראשון התפתח לראשונה בשכונה צפונית בבאר שבע, שכונה ד’, לפני 34 שנים וחצי. השנה 1981 ליתר דיוק. כור מחצבתו של האלפרד הקדום ביותר היה חדר השינה של הדודים שלו; משה, לוציאן (ניסים) ושמואל. שלושתם ישנו יחד באותו החדר, כך היה אז נהוג. שלושתם נהגו להקשיב יום יום, אחרי שחזרו מעבודתם, למוזיקה מרשת ג’ וגלי צה”ל, תקליטים וקלטות שקנו בתחנה המרכזית בבאר שבע, אזור דרומי יותר, שהשפיע על התהליך האבולציוני שעברו המינים השונים של אלפרד.
האלפרד הראשון מאד אהב מוזיקה ישראלית והיה מזמזם אותה בשטחים בהם התהלך: גן הילדים, סלון סבתו וסלון בית הוריו. השיר הראשון שאהב היה של דורון מזר – אני חוזר הביתה. המין הראשון של האלפרד אופיין בעיקר בחזרה בלתי נשלטת, בלתי פוסקת על השירים שאהב. כך היה עם “אני חוזר הביתה”, אותו שר, כך מראים ממצאים ארכיאולוגים כמו קלטות של רשמקול, כ-59 פעם ביום. ההשערות מדברות כי מדובר ביום חלש, וכי הוא שר את אותו השיר קרוב למאה פעם ביום.
האלפרד הרפטטיבי-אובססיבי התפתח עם השנים למין מתקדם יותר: אלפרד “הנובר בארונות”. אנחנו עדיין באותה ארץ רחוקה – חדר הדודים, האחים של אבא שלו. עדיין לא בשל לצאת משם ועם זאת בשל לגלות עולמות חדשים בתוך ארבע קירות. בימי החופש יצא אלפרד הנובר לחטט בארונות ולגלות תקליטים. כיוון שאלפרד הנובר עדין לא ידע קרוא וכתוב, הוא דמיין כיצד המוזיקה הייתה נשמעת. המינים הנוספים בסביבתו זיהו את הצורך שלו לגלות ולימדו אותו להשתמש בפטיפון, וכך נחשף האלפרד מהמין הנובר לרקדן האוטומטי של צביקה פיק. מעט נשאר מהאלפרד הרפטטיבי, אבל נוצרה תשוקה לגלות עוד ועוד כמה שיותר. ממצאים ארכיאולוגים מגלים סידורי קלטות לפני שנים ולפי ז’אנרים אשר סייעו לאלפרד הנובר לגלות את המוזיקה שאהב.
המין השלישי של האלפרד הוא האלפרד המדקלם-מחקה. אלפרד מגלה יותר ויותר את השפה ומתחיל לחקות שפות של זמרים, זמרות ולהקות שגילה. השפה ביטאה עבורו את ההתלהבות ממוזיקה והרצון העז להדמות למוזיקאים למינהם. זהו מין מפותח יותר, יודע לנגן בפטיפון כמה וכמה פעמים ולמצוא מוזיקה בכוחות עצמו. עם זאת עדין לא יצא מאותו החדר. השיר ששר בקולי קולות תוך כדי ליווי היה זה של דפש מוד. הוא לא הבין מילה מהשירים אבל שר אותם בחשיבות וברצינות. חוקרים טוענים שזהו השלב הטרגי ביותר מהמינים של אלפרד. זה השלב היחיד שלא התפתח לכדי מין אחר דומה לאלפרד, הוא מעולם לא יהיה זמר או מוזיקאי, אלא רק חקיין בינוני עד טוב. עם הטרגיות הזאת ימשיך האלפרד להתפתח והיא תלווה אותו עד לאלפרד של ימינו. לימים הוא יאמץ את התובנות של הוגה הדעות רולאן בארת שהבחין בין שני סוגים של מוזיקאים, האחד המקשיב והשני היוצר.
האבולציה מלמדת אותנו שתכונות רבות של יצורים ממינים קדומים נשארים. כך גם היה עם האלפרד. המין הרביעי בהתפתחות השתמש בתכונות ממינים שונים, אבל הפעם הוא היה עצמאי לחלוטין. היה לו חדר משלו, אוטונומיה, ולכן נקרא “העצמאי”. הוא בוחר לבדו את המוזיקה שישמע, שיאהב ושתשפיע עליו לדורי דורות. לאוטונומיה הזאת זולגות מידי פעם מנגינות מסלון הוריו – זוהר ארגוב בלילה ועופר לוי נרטב. בנוסף לכל אלו גם היה לו ווקמן – מכשיר שכבר הפסיקו לייצר – ואיתו הקשיב גם לרדיו ושם מצא מנגינות אחרות ושונות מאלו שהתנגנו בבית הוריו, כמו למשל morrissey.
זהו המין ששרד הכי הרבה שנים בתקופה הפרה היסטורית של אז, עד לשנת 1997, וליתר דיוק השנה שבה החליטו ברשת גימל להפוך לתחנה המשדרת רק מוזיקה ישראלית. האירוע הזה מוטט את האלפרד העצמאי, שדעך לאט לאט עד שבמהרה גסס ומת. השיר שאולי הכי מזוהה עם המין הזה של האלפרד הוא החידוש של הפט שופ בויס ל-go west.
יעברו כמה שנים עד שאלפרד ימציא את עצמו מחדש, ובסביבה יסתובבו מיני מינים של אלפרד – שברי שברירים, מעין חלקיקים לא מפותחים לכדי מין שלם, המצליחים לשרוד מכוחה החזק והאימתני של הנוסטלגיה. המין הלא שלם של האלפרד מגלה מוזיקה שבסיסה כאמור נוסטלגי. שירים של הביטלס, פינק פלויד, הקיור ועוד שפע חקייני נוסטלגייה מההווה. בתקופה של שש שנים המין הלא שלם התהלך בכדור הארץ, כשמסביבו עשרות מינים לא שלמים.
יום אחד בשנת 2003 הוא ימצא את השוליים, ירד לשם וישאר שם עד היום הזה.
==========================
אלפרד כהן – נולד בבאר שבע, רוצה למות בתל אביב.
מוזמנים לבקר בבלוג הסנטימנטלי שלו, שכל כולו מוזיקה, זכרונות וסיפורים נהדרים.
את אלפרד הכרתי (מרחוק) בערב השקת ספר השירה שלו “אינדיפופ נונסטופ“, שחדר לליבי באופן מיידי. ואת הפוסט הזה זכיתי לארח בפרוייקט הילדות שלי בזכות אלה נובק – משוררת וחברה משותפת. (תודה אלה!)
===
ואם אתם רוצים גם לכתוב את הזכרונות המוזיקליים שלכם, אתם מוזמנים לכתוב לי
