(כל יום מחדש עוצרת רגע לחשוב איזה יום היום בעצם)
אז הנה אני פה.
היום השביעי שלי בברלין, ועד כה די התרחקתי מהמחשב – לא יכולה לקרוא עיתונים מהארץ, לא יכולה אפילו לעבור על פיד הפייסבוק שלי. קצת וואטסאפים, פייסבוק רק להודעות מחברים, ואימייל. והכל בקטנה.
מתרגלת לדירה החדשה – קטנה מאד אבל מתוקה ונוחה, בשכונה שטובה לי, עם בעל בית איטלקי חמוד וחתיך שלומד עברית כבר שנתיים, ומפנטז על לומר את קללת הנחש יום אחד, ברגע המדויק לאדם המדויק.
התאקלמות. זו מילה גדולה. “אקלים” זו גם מילה גדולה. פעם ראשונה שאני רואה את הקשר בין השתיים. ובאמת האקלים פה שונה מאד, וצריך להתרגל ליובש, לקרירות, לאור השונה. ותרבות, ושפה, וחוקים, ובירוקרטיה – צריך ללמוד הכל מאפס. כל הדברים שבארץ עשיתי בקלות, פה ידרשו ממני הרבה זמן עד שאלמד להתנהל בהם בנוחות. (שנה? שנתיים? שלוש?)
אני פה, ונעים לי בדירה, ובשכונה, ובעיר, ומזג האויר נפלא ומסביר פנים, והכל ירוק ויפה ופורח, ומלא אבקנים באויר, מחפשים מקום להפרות את עצמם. ואני ממש לא קולטת שאני פה כדי להשאר, אבל יודעת שאני לא חוזרת. לא יודעת כמה זמן זה ייקח, מתי אבין שאני באמת פה, ושפה אעשה לי חיים חדשים, אבל זה יבוא. חברה כתבה לי יפה כל כך: “עקב בצד אגודל עד שבלי להרגיש תלכי בקצב הנכון לך”. ואני מרגישה שככה זה יהיה.
לוקחת את הזמן, לא מרגישה צורך לבלוע את כל העיר הגדולה הזאת בבת אחת, אפילו עוד לא יצרתי קשר עם כל מי שאני מכירה פה, או עם אנשים שחברים שידכו ביננו. רגע, צריכה קצת זמן לנשום. ולא פחות חשוב – יש לי שני חתולים שעברו טראומה רצינית עם הטיסה והמעבר לארץ זרה, וחשוב לי להיות איתם כמה שיותר בהתחלה, עד שיחזרו לעצמם ולאיתנם, ויתרגלו לבית החדש.
היום זו גם הפעם הראשונה שאני מתיישבת לכתוב כמו שצריך. כתבתי קצת לחברים, אבל לא לעצמי. פתאום אני קולטת שאפילו לקח לי כמה ימים להתחיל לצלם! וגם לתרגול היוגה היומי שלי עוד לא חזרתי בצורה מסודרת. אבל לפחות אני ישנה טוב – אחרי חודשיים (+) בארץ בהם כבר התרגלתי להתעורר לפנות בוקר בכל יום, עכשיו אני ישנה חזק וטוב. כי אני כבר פה, כבר לא ב”בין לבין” ההוא.
כמעט כל יום מבקרת בסופר, או אפילו בכמה. נכנסת לכל סופר שנקרה בדרכי, ועוברת לאט בין המדפים, סוקרת את המוצרים, לומדת את השמות, המחירים והמותגים, מתרגשת ממוצרים שאני לא מכירה, מתרגשת ממדפי ה-BIO האורגני שיש בכל מקום, ומכמות הסופרים האורגניים (והיקרים!). הייתי גם בסופר טורקי, מרחק תחנת S-bahn אחת מפה, ב-Wedding – שכונה שנראית כאילו נלקחה ממדינה מזרח תיכונית כלשהי – עמוסת מהגרים טורקים, הודים וערבים. הייתי חייבת להגיע לסופר הזה כדי לגלות שיש טחינה בשפע ולהרגע, ומצאתי שם אוצרות מרגשים מאד, ומחירים מעולים. רוצה הכל! אבל מתאפקת. יש זמן. אני פה כדי להשאר, לא עוזבת עוד כמה ימים. יש זמן.
מחכה כבר לקנות עגלת קניות ולהתחיל לבקר בשווקים ובחנויות המקומיות ב-neukölln, שם נראה לי אמצא את המקבילה שלי לרחוב לוינסקי האהוב בתל אביב.
והכל גדול פה! המדרכות רחבות, יש מקום ללכת. ונקי, בלי זבל זרוק ברחוב, בלי קקה של כלבים בכל מקום, בלי צורך לזגזג ביניהם כל הזמן – פשוט ללכת זקוף וישר ונינוח. והעיר עצומה כל כך בגודלה (שאלתי את גוגל עכשיו – חצי מגוש דן. גדולה.). לוקחת את הזמן גם בלהכיר אותה. לאט לאט, יש זמן.
נרשמתי כבר בעירייה (אני גרה בברלין!), ושבוע הבא אפתח חשבון בנק, ואז גם אוכל לעשות ביטוח רפואי, והכל כהכנה לפגישה שיש לי ב-19 לחודש במשרד הזרים בעיר, שם אבקש לקבל ויזת פרילנס/אמן, ולהפוך להיות חוקית בגרמניה. ואז גם אוכל להרשם לקורס אינטנסיבי ללימודי שפה, ולהתחיל ממש.
מצחיק איך כל הדברים שהיו לי חשובים כל כך עד לא מזמן, פתאום חסרי משמעות. זה תהליך שהתחיל כבר בארץ, כשמכרתי את כל מה שיש לי (כמעט), אבל עכשיו הכל מרגיש רחוק כל כך וחסר משמעות, הבית שלי ברחוב לאן רחוק מרחק שנות אור, וגם חפצים שהחלטתי לשמור פתאום נראים לי מיותרים. כי יש פה הכל, ובשפע, ובזול, והחפצים הם חפצים, בסך הכל. הם כבר לא מרגישים לי כמו הבית. אני זה הבית, והחתולים שלי זה הבית, וזהו בעצם, זה כל מה שצריך.
תמונות ראשונות עם מילים קטנות:
D!
לאט לאט לך
חברים מקומיים, שפה ותעסוקה טובה – אלו שלושת הדברים החשובים לטעמי. לאו דווקא בסדר הזה. ובברלין שפה היא כנראה לא משהו חשוב מדי.
shooshka
שפה מאד חשובה בעיני. לא רואה את עצמיחיה במקום שאני לא מדברת את השפה שלו.
וכן, חבריםטובים ותעסוקה טובה.
מייחלת לשלושתם.
D!
כל אחד מהם מוביל לאחרים, ממילא. לדעתי.
לוקח מעט זמן אבל נראה לי שאת במקום טוב.
(חוץ מברלין
;)
אבל זה עניין של העדפה)
אורן לימור
כמה נעים לקרוא את המילים שלך. תודה רבה על שאת משתפת. את מגשימה חלום גדול שלי ושל עוד רבים והמהלך שלך, האומץ והטוטליות מעוררים השראה. את חזקה כל כך ואני משוכנע שיהיה לך שם את כל מה שאת צריכה ומבקשת. מגיע לך!
shooshka
ריגשת אותי מאד עכשיו, אורן יקר שאתה.
תודה רבה ושולחת חיבוק ענק!
שירי
אני לחיבוק למרחקים
shooshka
חיבוק זה תמיד מעולה, לפעמים בעיקר למרחקים. תודה שירי
דקסטר בוכניק
מרגש. וכל הכבוד, ובהצלחה. כתבת יפה יפה.
למרות שאנחנו לא כזה מכירים, צר לי על כך שלא ראיתי אותך לפני שנסעת.
shooshka
תודה רבה רבה ארז
מקווה שעוד נתראה!