חומה ועיר סביב לה

מאז שאני פה, פיתחתי אובססיה קלה לגבי החומה. חומת ברלין המפורסמת.
זאת אומרת, באופן כללי אני מרגישה צורך עז ללמוד את ההיסטוריה של המקום הזה, ולהבין קצת יותר מה עבר על האנשים שחיים פה, להבין קצת יותר איפה אני נמצאת. אבל החומה, החומה מסקרנת אותי במיוחד. ההפרדה המוחשית הזאת בין מזרח למערב, בין העיר שחולקה לשניים, הסמל שנופץ עם השחרור.
כשמסתובבים בעיר אפשר ללמוד להבחין אם אנחנו נמצאים בחלק שהיה מזרח או בחלק שהיה מערב, ולא רק בגלל האיש ברמזור. סגנון הבנייה, האם האנשים יודעים אנגלית או לא (הבחור החמוד שהתקין פה וילונות, למשל, נולד בוודאות בצד המזרחי, כי מילה אנגלית הוא לא יודע), כמה מהגרים חיים בשכונה, וכו’. יום אחד, כשחזרתי הביתה בפעם הראשונה עם ה-S1, פתאום ראיתי פיסת חומה, מעין אנדרטה קטנה, ממש ליד תחנת הרכבת, כמה בלוקים מהבית שלי.

בקיצור – פיתחתי אובססיה.
חייבת להבין בדיוק איפה החומה עברה. מה היה הנתיב, מה היה מזרח ומה היה מערב, מתי נבנתה, איך זה קרה? סיפורים של אנשים שיום בהיר אחד חולקו לשתי מדינות. רוצה להבין את החיים שהיו פה, משני צידי החומה. אולי אבין קצת את האנשים שחיים פה עכשיו.

נכנסתי לגוגל וצפיתי בכמה מפות שמראות את החלוקה של ברלין למזרח ומערב, את חומת ההפרדה. התחלתי גם לקרוא, אבל כל כך קשה לי לקרוא טקסטים ארוכים על מסך מחשב, שהבנתי שאני צריכה למצוא ספר (או מדריך טוב). והנה, ממש במקרה, נפלתי בסופ”ש האחרון על חנות ספרים משגעת שמוכרת ספרים מובחרים באנגלית, ובייגלים בניחוח יהודי-אמריקאי, ושם נפל לידי ספרון בשם THE BERLIN WALL STORY – בדיוק מה שחיפשתי.

אז עוד לא הספקתי לקרוא את כולו, אבל הספרון הזה מטלטל אותי מאד. והסיפורים והתמונות שבו מזכירים לי יותר מדי חומה אחרת, שנבנתה בארץ אחרת, שאותה עזבתי ממש לא מזמן. ברור שהסיטואציות שונות לחלוטין – מה שקרה בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה ומה שקרה וקורה בישראל, אבל בני אדם הם בני אדם. והחומות שבונים להם באמצע החיים, והסיטואציות הבלתי אפשריות אליהן הם נקלעים – דומים בעיני.

משפחות שהופרדו, אהובים שנותקו, אנשים שאיבדו את מקום עבודתם. חיים שלמים שהתנתקו והלכו בכיוונים מנוגדים.

הראשון שברח, ממש בימי הקמת החומה, היה חייל – קונרד שומאן שמו, בן 19. ראשון מני רבים – יותר מ-2,500 חיילים נמלטו ממזרח גרמניה למערבה בשנים מאז הקמתה ועד נפילתה של החומה. הוא סיפר שהחליט לברוח אחרי שראה חיילים של משמר הגבול המזרחי מונעים מילדה קטנה, שביקרה את סבתה במזרח, לחזור להוריה במערב – מרחק מטרים ספורים מגדר התיל שהונחה לסימון החומה.

כמעט בין לילה נבנתה החומה. בסתר בסתר. אחרי 12 שנות פילוג בין מזרח למערב, בוקר אחד אזרחי שני הצדדים התעוררו לגלות סלילי תיל מונחים ברחובות, וחוסמים את המעבר מהמזרח למערב. בניית החומה התחילה מיד, והושלמה לאחר מספר חודשים, כששנה אחרי נבנתה חומה נוספת – למניעת בריחות מהמזרח למערב.

חתונה של זוג, שלושה שבועות אחרי הקמת החומה, כשהבית של הורי הכלה היה במזרח העיר, אבל המדרכה שתחתיו במערבה, ודלת הכניסה חסומה (מי אמר “חברון” ולא קיבל?).

פרידה שולץ – קשישה בת 77 שנמלטת דרך החלון למערב העיר, ואולגה סגלר – עוד קשישה שקופצת למותה; צילום של איש שמתבונן מחלון ביתו, הסגור בגדר תיל; מנהרה באורך 32 מטר ובגובה 1.75 מטר, שנחפרה תוך 16 יום על ידי קבוצת קשישים בני 80 בממוצע – “רצינו לצעוד לחופש בגאון, יחד עם הנשים שלנו – בנוחיות ולא כנועים”; מנהרות, כמה מנהרות נחפרו כדי לצאת ממזרח ברלין!; נהג רכבת שנמלט עם משפחתו דרך המסילה האחרונה שנותרה פתוחה; ועוד ועוד.
מה שאנשים יעשו בשביל חופש.

אני עוד קוראת, ולומדת, ושואלת. ועוד רוצה ללכת לכל אתר הנצחה ומוזיאון שיש.
איך מחלימים מנתק כזה, מקרע כזה בעם. איך מפרקים את החומה ולומדים לחיות יחד.

* ותוספת מאוחרת, תודות לערן ששלח לי את הפרוייקט הנהדר הזה של google maps – ברלין של אז וברלין של היום.
Berlin Wall in Google Street View – תקליקו – יש שפע של תמונות.