2011, מדינה “מערבית”. ותראו מה קורה פה.
המנהיגים שלנו משתוללים, אנחנו מאבדים צלם דמוקרטיה מיום ליום, כוחם של הדתיים עולה מיום ליום, אפליה (הפלייה?) נגד נשים הפכה לגיטימית, ועוד רגע נהפוך לאזרחים סוג ב’ (כמו אזרחים רבים נוספים בישראל…).
די. צריך לקום, ולצעוק, בכל הכוח.
מהפכות כנראה באמת דורשות אלימות. די להגיש את הלחי השנייה, די לשתוק, די להסביר במילים, לנהל ויכוחים אינטלקטואלים. הגיע זמן צעקה. ככה אני מרגישה. כועסת מבפנים. זועמת. לא מוכנה להרגיש כמו כלי משחק ב’מונופול’ של אלו שמנהלים לי את המדינה. לא מוכנה שהם ינהלו לי את החיים בצורה מעוותת כל כך, שנוגדת כל מה שאני מאמינה בו.
יאללה, נשים. יאללה, אנשים. צריך לצעוק, וחזק. על הכל.
אני מתחילה במקום הבסיסי שלי – אני אישה.
הפגנה בשישי הקרוב בתל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע. ככה לא נראית ערווה!
Your revolution will not happen between these thighs.
