האלים נוקמים נקמה פואטית בישראלים, שחיו וחיים בשלום ובהרמוניה, או סתם באדישות, עם נישול הפלסטינים ודיכויים, ושאימצו בשקיקה את התירוצים הביטחוניסטיים לדיכוי ולנישול. פתאום נשמטה האדמה מתחת לרגליכם. ממלכת יש”ע, כפי שהסביר לא כבר אלוף בן, השתלטה לה על מרחב חייכם, אחרי שהייתם בטוחים שהיא שם ואתם פה. ממלכת הקודש של נוער הפרעות מפנה את גבה אליכם, לאחר שנים של שירות פעיל במשמרות ההגנה עליה ושיתוף פעולה שבשתיקה. אתם עכשיו על הכוונת של ממשלת הרשע, כי כמו כל זיהום סביבתי היא אינה מכירה בגבולות, וכדי לממש את תוכניותיה לטוהר האומה והרגבים עליה לסלק מדרכה כל צל של אבן נגף. ולא, אין פה שמחה לאיד, כי אנו באותה סירה.
הנקמה פואטית במיוחד כשמדובר ברשות השופטת, שבכיריה מושמצים כשמאלנים עד בוגדים. איזו כפיות טובה מצד הימין הישראלי ותנועת ההתנחלות! כל-כך הרבה שרצים הכשירו ומכשירים שופטי העליון והערכאות הנמוכות, פרקליטי המדינה והיועמ”שים למיניהם — בפסיקות, בעצות, בעצימת עין ובהגנה נלהבת על תוכניות פושעות של המדינה. בפסיקותיהם הם גידלו דורות של ישראלים שמשוכנעים שזה לגמרי נורמלי ונורמטיבי לשלוט ולרדות בעם אחר, משולל זכויות בסיסיות.
מפעל הנישול הנחלני לא היה משגשג לולא הפטנטים המשפטיים המלומדים שלהם, ועכשיו הם מתפתלים מתחת לגיליוטינה שהם סייעו בבנייתה. הם ישנים רע בלילה, אבל לא כי הם מודים שבמו ידיהם טיפחו את זרעי הפשיזם היהודי. שמץ של שמחה לאידה של קסטת המשפט (והאקדמיה השותקת) היה דווקא מתנחל במקלדת, לולא כולנו היינו נפגעים, ובראש ובראשונה הפלסטינים. בהתנכלותה המכוונת לפלסטינים, ממשלת הזדון אינה שונה מקודמותיה. היא רק מוכיחה שתמיד יכול להיות רע יותר.
אנו, השמאל הזעיר והחלש, צעקנו בגרון ניחר את הסיסמה/אזהרה: עם הכובש עם אחר אינו יכול להיות חופשי. צעקנו והזהרנו, ואילו שיירתכם המשיכה ללכת לקונצרטים, לבארים ולמילואים. האירוניה משועממת מעצמה. ארוכה היא הרשימה של ישראלים שנהנו מהאוקסימורון ששמו דמוקרטיה ליהודים בלבד, אף-על-פי שהיו להם הרקע המשפחתי וכל הכלים ההיסטוריים להבין שאין חיה כזאת. הרווח והסיפוק האישיים מהשליטה בפלסטינים שיכרו והרדימו אתכם. כמה בנאלי. ועכשיו ההסתגלות והתמיכה בדיכוי נוקמים בכם: פאר המעמד הבינוני והבינוני־הגבוה, או מי שבדרכם לשם. מצביעי הימין-מרכז (לפיד וגנץ), מצביעי מפלגת העבודה, רשימת ד”ש בגלגוליה השונים ומפלגות הלאומנים החילונים, נפגעי הדיכוי הסובייטי לשעבר.
עכשיו גיליתם שהרייך הקדוש לעולם לא יכול לשבוע. לא במקרה שלושת הדחפורים הכבדים שמניעים את גלגלי הדיקטטורה היהודית — שמחה רוטמן, בצלאל סמוטריץ’ ואיתמר בן-גביר — מתגוררים בהתנחלויות. לא הם המציאו את התחמנות הכוחנית והזחוחה, העבריינית, שמצפצפת על החוק (הבינלאומי), הרוב (הפלסטיני), ההיסטוריה שלו ורכושו, ועל ערכי צדק בסיסיים (שפעם התגאינו שקיימים ביהדות). זכויות היוצרים הן של רשויות המדינה, על כל קברניטיה ופקידיה והוגיה, אבל השלישייה הנ”ל והתנועה היודו-יו”שית טיפחו ושכללו תחמנות זו עד למקסימום, כדי לחבל בכל סיכוי שישראל תוותר ולו על כמה מקווי האופי הנשלניים־נחלניים המייסדים שלה, למען עתיד הוגן וראוי לשני העמים. עכשיו אתם נבעתים ובצדק מהכוחנות הזחוחה שלהם.
המרי האזרחי של המעמד הליברלי-מיליטריסטי הישראלי מרשים, גם אם נחל עד כה רק מפלות. המפלות רק יתרבו, אם גיבורי המרי ימשיכו להתעלם בעקביות מטריפת-דעת ממקורות ההשראה והפרקטיקה של הדיקטטורה היהודית. זו ההזדמנות שלכם לתיקון. אל תחסמו כבישים בתל אביב ובירושלים, ואל תשבשו חיים של אנשים שעוד לא השתכנעו שההפיכה תפגע גם בהם. ראיתם שזה לא מזיז ליריב לוין ולרוטמיילרים של קהלת. אל תתמקדו בחרדים. הם הצטרפו לאורגיית החקיקה הרודנית בגלל רווחיהם המגזריים וצרות האופק של מנהיגיהם. אבל הם לא האחראים לה.
גיבורי המרי: חצו את קו ההפרדה הדמיוני, והצטרפו באלפיכם לליווי ולהגנה על חקלאים ורועים פלסטינים מפני הפוגרומיסטים היהודים שתוקפים מדי יום בעשרות אתרים. לפני שאתם משיגים דרכון פורטוגלי או פולני ואורזים את המזוודות, תוכיחו שהמקום הזה יקר לכם באמצעות פעולת התנגדות ממושכת וממוקדת שתשבש ותסכל את תוכנית העל של הממשלה ושל חוד החנית הכהניסטי שלה: נכבה נוספת, כלומר מלחמה חדשה שתאפשר את גירוש רוב או כל הפלסטינים שבין הנהר לים.
הוכחתם את כושר ההתמדה שלכם ואומץ לבכם בקפלן ובבלפור. עכשיו העת להפגין אותם במקום שכואב באמת למחוללי ההפיכה.
